הרמת סינוס
שתלים דנטליים הפכו בשנים האחרונות לפתרון הפופולרי ביותר לשיניים חסרות. על מנת למקם שתל דנטלי בחלל הפה יש צורך בכמות ואיכות עצם מתאימה. במקרים מסוימים, למטופל/ת אין מספיק עצם כדי לתמוך בשתל דנטלי.
חוסר עצם יכול לנבוע כתוצאה מספיגת עצם שנוצרת כתהליך פיזיולוגי טבעי לאחר עקירת או אובדן שיניים. בנוסף, יכול לנבוע מלחץ של תותבת או שיקום לא מותאם על גבי הרכס. יכול לנבוע כתוצאה מפתולוגיות שונות שהובילו לספיגת עצם, לדוגמה ציסטות, נגעים שפירים או ממאירים ותהליכים הורסי עצם. כמו כן, מחלת חניכיים הינה סיבה נפוצה לאובדן עצם בלסתות. שלל הסיבות הללו יכולות להוביל לספיגת עצם בלסתות- הן בלסת העליונה, הקרויה גם מקסילה והן בלסת התחתונה, הקרויה מנדיבולה. ישנה סיבה אחת שאופיינית למקסילה בלבד והיא פנאומטיזציה של רצפת הסינוס המקסילרי.
הסינוס המקסילרי זהו חלל אוויר, אחד מ-8 חללי אוויר המפוזרים בפנים- 2 סינוסים מקסילריים, 2 פרונטליים, 2 אתמודאליים ו-2 ספנואידאליים. תפקידם העיקרי של הסינוסים הינו ייצור, הפרשה וניקוז מוקוס, הגנה חיסונית מפני גורמים מזהמים, שיפור התהודה והקול, והפחתת משקל הפנים, דבר המסייע ומגן על הגולגולת במקרה של פציעת פנים וראש. הסינוס המקסילרי הינו הגדול מבין הסינוסים בפנים והוא ממוקם מעל שורשי השיניים העליונות האחוריות ולצידי האף.
פנאומטיזציה של הסינוס המקסילרי, משמעותה ירידה של "רצפת" הסינוס המקסילרי כלפי מטה, כלפי הרכס וספיגה של הרכס, שהוא למעשה העצם שבה אמור להיות ממוקם השתל הדנטלי המתוכנן. בשל סיבה זו ויתר הסיבות שפורטו מעלה, ייתכן שיהיה צורך בביצוע "הרמת סינוס" כשלב מקדים להתקנת השתל הדנטלי.
הרמת סינוס היא פעולה כירורגית, חלק מארסנל פעולות כירורגיות נפוצות שמבצע כירורג פה, פנים ולסתות. הרמת הסינוס יכולה להיות "פתוחה", "סגורה" או "פתוחה-סגורה" ואני אסביר…
הרמת הסינוס הראשונה שהוצגה לעולם ע"י טאטום, בון וג'יימס הגודרה "פתוחה", בה תחילה מבוצע "מתלה", משמע הרמה של החניכיים או הפשלתם, חשיפת העצם של הלסת העליונה וביצוע "חלון" בקיר הלטרלי של הסינוס המקסילרי. "הכנת החלון" מבוצעת עם מקדח בעדינות עד להגעה לממברנה השנדריאנית, אותה ממברנה שמצפה את הסינוס המקסילרי. עם הגעה לממברנה הזו, על ידי כלים ייעודיים אני מרימה את הממברנה כלפי מעלה וממלאת את האזור שבין הממברנה מלמעלה לבין הרכס מלמטה בתחליף עצם, כפי שמודגם באיור.
לרוב בפעולה זו נשתמש גם ב"ממברנת קולגן" חיצונית שתפקידה להפריד בין אזור בניית העצם לבין החניכיים או רקמות רכות אחרות שעלולות להיכנס ולהפריע להליך בניית העצם.
בנוסף לפעולת הרמת הסינוס, ייתכן באותו הניתוח גם מיקום שתלים דנטליים או במקרים מסוימים בשלב הראשון תבוצע הרמת סינוס פתוחה בלבד ובשלב שני, לאחר 6-9 חודשים, תבוצע התקנת השתלים הדנטליים.
6-9 חוד' זה הזמן שלוקח לגופנו המופלא להחליף את העצם החיצונית שהנחנו בהרמת הסינוס בעצם חדשה, מאורגנת ויציבה שגופנו ייצר. ברגע שיש לנו עצם שכזאת- ניתן להתקין לתוכה שתלים דנטליים.
הרמה "סגורה" היא ניתוח שמבוצע כאשר ישנו חוסר בעצם הדרושה להתקנת שתל דנטלי אך לרוב תהיה עצם התחלתית כלשהי, שדרכה נבצע קידוח. הקידוח שנבצע לא יספיק למיקום השתל, אך הוא יהווה דרך הגעה לממברנה השניידריאנית, זאת שמצפה את הסינוס, זוכרים? ברגע שנגיע לממברנה, נרים אותה דרך חור הקדח ונכניס לשם את תחליף העצם. דחיסת העצם דרך הקדח תוביל להרמת הממברנה כלפי מעלה ולאחר מכן נמקם את השתל בגובה שרצינו, כלומר, אם אנחנו מתבוננים מכיוון חלל הפה- נקבל שתל דנטלי, מעליו תחליף עצם שדחסנו ומעליה הממברנה של הסינוס, כפי שמודגם באיור.
הרמה "פתוחה- סגורה" היא הרמה על ידי שתלים ייעודיים כדוג' DIVA או I-RAISE. שתלים אלו מאפשרים דחיסה של חומר העצם דרך גוף השתל. ישנן שיטות שונות נוספות כדוג' שיטת ה"בלון" או שיטה הידראולית בהן יש שימוש בנוזלים או בלחץ אוויר על מנת ל"הרים" את הממברנה השניידריאנית כלפי מעלה ולאפשר התקנת שתל דנטלי מתחתיה.
אז אם אתם עוקבים, כמו שהבנתם נכון בביצוע הרמת סינוס "סגורה" או "פתוחה-סגורה" אנו מבצעים גם הרמה של הממברנה ובניית עצם וגם התקנת שתל דנטלי באותה הפעולה הכירורגית.
כן, הרמת סינוס בהחלט יכולה להתבצע במסגרת המרפאה תחת הרדמה מקומית, במקרים אלו לרוב נבצע הרמת סינוס בצד אחד בכל פעם, זאת אומרת מימין או משמאל וזאת על מנת להקל על המטופל מבחינת הליך ההחלמה מהפעולה.
במקרים אחרים, בהם יש צורך בעבודה כירורגית נרחבת, מצב סיסטמי מורכב של המטופל , חרדה דנטלית ובמקרים נוספים בהתאם לייעוץ כירורג פה ולסת- ניתן לבצע את הטיפול תחת "הרדמה כללית", במקרים אלו יבוצעו 2 הרמות הסינוס, במידה והן נדרשות, יחדיו באותו הניתוח בעת שהמטופל/ת מורדמים. כמו כן, הרמת הסינוס יכולה להתבצע תחת סדציה, משמע במצב הכרתי שהוא בין "ערות" ל"הרדמה כללית". ניתוחים המבוצעים תחת "סדציה", כמו גם ניתוחים בהרדמה כללית, מבוצעים ומלווים על ידי רופא מרדים מומחה.
הסיבוכים הנפוצים ביותר בהרמת סינוס הינם "סינוסיטיס" וקריעת הממברנה השניידריאנית. "סינוסיטיס" הינה דלקת של רירית הסינוס והיא יכולה לנבוע כתוצאה מההתערבות הכירורגית, לרוב עוברת ללא טיפול ובמידת הצורך- לאחר מתן טיפול תרופתי מתאים. ישנם מקרים, בהתאם להחלטת כירורג פה, פנים ולסתות, בהם יבוצע ייעוץ מקדים או מאוחר עם רופא אא"ג (אף, אוזן וגרון) על מנת לקבל חוות דעת או התייחסות למצב הסינוס של המטופל/ת.
קריעת הממברנה הינה סיבוך נפוץ וישנם חוקרים שטוענים כי ישנו קרע מיקרוסקופי בממברנה השניידריאנית ב-100% מהמקרים בהם מבוצעת הרמת סינוס. במידה וקרע הממברנה הוא קטן, ניתן להתגבר עליו על ידי קיפול הממברנה על עצמה או על ידי הנחת ממברנה חיצונית נוספת. במקרים של קרע גדול יותר, ייתכן ויהיה צורך בסגירת חלל הסינוס ללא הנחת תחליף עצם וחזרה מאוחרת לאחר 6-8 שבועות לטובת ביצוע ההליך מחדש, בהתאם להחלטת רופא שיניים או כירורג פה ולסת מבצע. סיבוכים אפשריים נוספים הינם זיהום, דימום, שטפי דם וצורך בביצוע הרמת סינוס חוזרת, לדוגמה במצב של קריעה משמעותית של הממברנה או במצב בו העצם שהונחה בחלל לא נקלטה ויש צורך בביצוע הליך חוזר.
הסינוס המקסילרי אמנם ממוקם באותו המיקום בפנים בכל בני האדם- מצידי האף ומעל שורשי השיניים האחוריות בלסת העליונה אך ישנם מאפיינים שונים לכל סינוס. מרבית השוני הוא בשל שוני במבנים האנטומיים בתוך הסינוס ומחוצה לו. וריאנט אנטומי אחד הוא קיומן של ספטות, הספטות הן למעשה קוריות עצם שמחלקות את הסינוס המקסילרי למס' חללים ויש לטפל בהן בהתאם- או לשבור את הספטה או לבצע 2 הרמות סינוס נפרדות ל-2 החללים, כתלות במקרה. מקרים של "מדרגות" או שקעים בעצם הלסת העליונה שמתחת לסינוס- גם הם מסבכים את הרמת הסינוס ודורשים תכנון מראש והתאמה מיוחדת של הכירורג המבצע.
ישנם מצבים אחרים בהם קיים וראינט אנטומי הקרוי " אף רחב", או בשמו המקורי "Big Nose Variant". מצב זה הוגדר על ידי חוקר בתחום השתלים הדנטליים שקרוי מיש והוא מתארו כחדירה של חלל האף לאזורים בהם אמור להיות חלל הסינוס המקסילרי ואז למעשה הטיפול הנכון במקרים הללו אינונ הרמת סינוס אלא הרמת רצפת האף. ישנם מקרים מסוימים, בגבול אף-סינוס שדורשים התייחסות מיוחדת. מאמר של קולגות ושלי בנושא מצורף כאן לעיונכם. המאמר מגדיר שיטת סיווג לוריאנט ומציע איך לגשת לטיפול בכל אחד מהמקרים. כירורג פה ולסת לרוב יודע להתמודד בצורה מיטבית עם הוריאנטים השונים, בעל הידע והניסיון הקליני להתמודד במקרים כאלו ולכן הבדיקה הקלינית, ביצוע הצילומים הנדרשים ופגישת הייעוץ כה חשובה ושונה בין מטופל למטופל.
ההחלטה על הצורך בביצוע "הרמת סינוס", סוג הפרוצדורה, האם "פתוחה" או "סגורה" והסביבה בה ההליך הכירורגי יבוצע, האם בהרדמה מקומית או כללית או סדציה, כפוף לבדיקה וייעוץ כירורגית פה, פנים ולסתות. ד"ר יפית חמצני הינה כירורגית פה ולסת מומחית בעלת ניסיון קליני בביצוע הרמות סינוס על כל סוגיהן. לבדיקת התאמה וייעוץ חייגו 055-9715625 או שלחו הודעה ל- 055-9715625 ונחזור אליכם.
