שתלים דנטליים
במסגרת עבודתי במרפאת שיניים פרטית, נכנס אלי מטופל חביב, בשנות ה-60 לחייו ואמר לי שהוא מעוניין "להוציא את כל השיניים ולעשות את כל הפה שתלים". שאלתי אותו למה הוא אומר את זה? הוא ענה לי שהוא סובל מכאבי שיניים, וכל פעם יש בעיה עם שן אחרת ונמאס לו והוא רוצה שתלים, וככה לא יהיו לו יותר כאבים. בריאות חלל הפה והשיניים שלנו הכרחית לביצוע פעולות חיים מאוד חשובות- לעיסה, דיבור, חיוך, הנאה ממזונות ומראה פנים אסתטי. בנוסף, משנן בריא ויפה מעלה את הביטחון העצמי שלנו ומשפיע מאוד על איך הסביבה בוחנת אותנו. מחקרים רבים מראים שיש קשר ישיר בין מראה ובריאות הפה והשיניים לבין הרושם הראשוני, בחירת בן הזוג, הקבלה למקומות עבודה ועוד.
ככירורגית פה, פנים ולסתות אני דוגלת בניסיון לשמר את השיניים הטבעיות שלנו עד כמה שניתן כי אני מאמינה שכל תחליף לשיניים שלנו הוא עדיין תחליף, והוא פחות טוב מהמקור. וזה גם מה שאמרתי למטופל, נשמר את השיניים הטובות כי שן מתפקדת בחלל הפה היא נכס חשוב, ויש לשמר אותה, ניתן וצריך לטפל במוקדי כאב וזיהום בחלל הפה אך לא כל מוקד זיהום מצריך עקירה. עם זאת, יש מקרים בהם יש חוסר בשיניים או שיש צורך לעקור שיניים ממגוון סיבות, לדוגמה- עששת ("חור") נרחבת, מחלת חניכיים שהובילה לספיגת עצם וניידות שיניים, שבר או סדק בשן, זיהום בשן, תהליך פתולוגי שהשן מעורבת בו, כדוגמת ציסטה, שן כלואה שפוגעת בשיניים סמוכות, ספיגת שורש ועוד שלל גורמים.
כשאני בוחנת מצב של מטופל, אני חושבת לראשונה על השיקום, ה"שיניים" שהוא יקבל בסוף התהליך. יש מס' אפשרויות העומדות בפני המטופלים:
- שיקום נשלף – לדוגמה "פליפר" או תותבת נשלפת, כלומר תחליף לשן או מספר שיניים העשוי בד"כ מאקריל והוא לא קבוע בחלל הפה, אלא מונח ונשלף מחלל הפה לאחר הארוחות ובשעות הלילה. יתרונותיו הן המחיר הזול, חיסכון בפרוצדורה כירורגית, לרוב דורש מעט שלבי הכנה מעבדתיים ומהיר לביצוע. שיקומים אלו, אגב, מהווים אפשרות מצוינת ל"שיקום מיידי" הנמסר למטופל מיד לאחר עקירות או ניתוח מורכב והן שיקום זמני, עד לקבלת השיקום הקבוע. חסרונות השיקום הנשלף הם הצורך בשליפה מס' פעמים ביום ובשעות הלילה, פצעי לחץ על גבי החניכיים והרקמה הרכה, ספיגת עצם כתוצאה מהלחץ שהתותבת מפעילה על הרכסים לאורך הזמן ועמידות נמוכה לכוחות לעיסה בהשוואה לשיקום קבוע.
- שיקום קבוע שאינו נשלף ולו מס' אפשרויות:
- "גשר" שבו השן החסרה מושלמת על ידי "פונטיק" והגשר נתמך בד"כ על ידי שיניים מ-2 צידי השן החסרה. השיניים הסמוכות, שנקראות "מאחזות" עוברות "הכנה" ומוסר מהם חומר שן ועליהן מולבש ה"גשר" שמהווה את התחליף לכותרת השן החסרה. זו אופציה מקובלת שמבוצעת במקרים רבים עדיין בימינו והיא טומנת בחובה יתרונות וחסרונות. היתרונות הן הימנעות מפרוצדורה כירורגית, שיקום חזק ועמיד בכוחות לעיסה בהשוואה לתותבת, יעיל במצבים של חוסר מקום מספק לביצוע שתל. החיסרון העיקרי הוא הצורך בהסרת חומר שן מהשיניים הסמוכות ה"מאחזות" לגשר, שבמקרים רבים הן שיניים בריאות לחלוטין שהיינו משאירים שלמות אם לא היה צורך בגשר המתוכנן. לעיתים, בשל צורך בהסרת חומר שן רב ועל מנת למנוע סיבוכים עתידיים- נעדיף מראש לבצע טיפול שורש ולאחר מכן את הגשר ואז שן בריאה לחלוטין עוברת טיפולים והכנות שהיינו יכולים למנוע אם לא היינו מבצעים את הגשר. חסרון נוסף משמעותי הוא יכולת הניקיון והתחזוקה שהיא פחותה יותר, מתחת ל"פונטיק" שמחליף שן חסרה פעמים רבות ניתקל בדחיסת שאריות מזון.
- "תותבת קבועה"- שיקום עשוי אקריל שמחובר לרוב לשתלים באתר תוכלו למצוא כתבה נפרדת ומפורטת לגבי תותבות ותותבות על גבי שתלים.
- אפשרות נוספת לשיקום קבוע היא ביצוע "גשר מרילנד" ודומיו שהם לרוב מודבקים ישירות לשיניים הסמוכות או שמבוצעות בשיניים הסמוכות "הכנה" מינימלית על מנת לספק אחיזה לשיקום הזה. מדובר בשיקום עם יכולת נמוכה לעמידה בלחצים ועומסים והוא מתאים בעיקר לאזור קדמי. לעיתים משתמשים ב"גשר מרילנד" כשיקום זמני ארוך טווח, לדוג' במקרה של ילד שאנחנו מעוניינים לשמר אצלו מקום לשתל עתידי.
- האפשרות הנפוצה ביותר בימינו להחלפת שן חסרה על ידי שיקום קבוע, היא שיקום קבוע נתמך שתל או שתלים. שתל הוא למעשה בורג שמוחדר לעצם הלסת העליונה או התחתונה ומהווה תחליף לשורש השן החסרה. לאחר תהליך ריפוי והחלמה, מחובר אל השתל "מבנה" ומעליו מותאם "כתר" שמהווה תחליף ל"כותרת" השן החסרה.
כמו בכל פעולה כירורגית, הסיכונים הם דימום, זיהום ופגיעה במבנים אנטומיים סמוכים כמו עצבים, כלי דם וחללים כדוג' חלל האף וחלל הסינוס המקסילרי. נפיחות בהחלט צפויה בימים הראשונים לאחר הפעולה אך היא חלק מתהליך הריפוי התקין של הגוף ואין לחשוש מכך. בנוסף, יכול להיות כשלון של השתל, הנחלק לכשלון מוקדם ומאוחר. כשלון מוקדם מתרחש בסמוך להתקנת השתל או בשלב חשיפת השתל, הכוונה חיבורו ל"כיפת ריפוי" הבולטת מעל לחניכיים. כשלון שתל מאוחר לרוב מתייחס לשלב בו לשתל מחובר מבנה ומעליו כתר, כאשר ישנה פונקציה והמטופל כבר משתמש בשיקום כדי ללעוס ולטחון את המזון.
חשוב לציין שעל מנת לצמצם את הסיכויים לפגיעה במבנים אנטומיים סמוכים, אני תמיד מבצעת צילום סיטי דנטלי מקדים למטופלים על מנת לתכנון את מימדי השתל ומיקומו הרצוי. כמו כן, כדי להעריך אם יש צורך בתוספת עצם סביב השתל. בחירה בכירורגית פה ולסת מנוסה מעניקה ביטחון ומקצועיות בטיפול וקבלת תוצאה כירורגית מיטבית תוך מינימום סיבוכים וכישלונות.
כן, לאחר שווידאתי שהשתל יציב בתוך עצם הלסת יש שתי אפשרויות, ניתן לחבר לו בורג כיסוי ולתפור מעליו את החניכיים. במקרה הזה, לאחר מס' חודשים, בהם התרחש הליך ה"אוסאואינטגרציה", נבצע "חשיפה" של השתל ונחבר לו "כיפת ריפוי" שתשמש לריפוי החניכיים סביבה. בשלב הבא כיפת הריפוי תוחלף במבנה, ואז ילקחו מידות לקראת הכתר או הגשר הסופי. השיטה המפורטת מעלה נקראית "דו שלבית" או TWO STAGE APPROACH.
ישנה שיטה נוספת, שבה שלב התקנת השתל וה"חשיפה" מתאחדים ולאחר החדרת השתל ללסת, מיד מחוברת אליו כיפת הריפוי והחניכיים נתפרות מסביבה. ההחלטה על השיטה תלויה במס' גורמים כתלות יציבות השתל, השיקום המצוי בפיו של המטופל, האם ישנן שיניים סמוכות, האם בוצעה השתלת עצם וכו'. את כל השיקולים יקח בחשבון הרופא המבצע אך חשוב שתכירו את האפשרויות הקיימות. לתיאום בדיקה >
