ניבים כלואים

שן כלואה באופן כללי ובפרט ניב כלוא יכולים לפתח סביבם פתולוגיות כדוגמת ציסטה, שיכולה להוביל לפגיעה בעצם הלסת, לערב שיניים סמוכות או מבנים אנטומיים סמוכים, לדוגמה כלי דם ועצבים, לערב את חלל האף או את חלל הסינוס המקסילרי. ישנם גם מקרים בהם הניב הכלוא יכול לספוג שורשים של שיניים סמוכות ובכך לפגוע בהן. בנוסף, ניב כלוא שלא מטופל בזמן, לרוב יאבד את המקום שלו בקשת, בשל צמצום הרווח ע"י השיניים הסמוכות שיהיו מוטות לאזור החסר. לחילופין, יכול להיוותר במקום ניב חלבי מוקטן ורווח בינו לבין השיניים הסמוכות. בשני המקרים, ישנה פגיעה משמעותית באסתטיקת החיוך של המטופל וגם בפונקציה, כיוון שהניב היא שן חשובה בעלת תפקיד משמעותי בצורת סגירת השיניים, הקרויה "סגר" ובביצוע תנועות לעיסה שונות. 
בנוסף, ניב הכלוא לאורך זמן ממושך יכול להתחבר בחיבור הדוק לעצם הלסת, מה שנקרא בשפה מקצועית "אנקילוזיס". במצב זה, משיכת הניב לקשת השיניים תהיה מאתגרת מאוד עד בלתי אפשרית וגם עקירתו מאוד מסובכת. למרות הסיבות הרבות לטפל בניב כלוא, ישנם מצבים בהם נעדיף להשאיר את הניב הכלוא כפי שהוא ולבצע מעקב בלבד.

ראשית, לגשת לאורתודונט שהוא מומחה ליישור שיניים או לכירורג פה ולסת. במקרים שבהם הניב כלוא, יש שיתוף פעולה וקשר הדוק בין האורתודנט לבין כירורג פה, פנים ולסתות. במקרה של ניב כלוא, ישנן 2 אפשרויות טיפול מרכזיות, האחת היא חשיפה של הניב הכלוא וניסיון להביאו לקשת השיניים, כלומר להבקיע את הניב למיקום הנכון.

אפשרות שניה היא עקירה של הניב הכלוא. האורתודונט יחליט האם אפשרי לדעתו להבקיע את הניב לקשת השיניים, ואז כירורג פה ולסת יבצע חשיפה כירורגית של הניב. במקרים בהם הסיכוי להבקעת הניב נמוך מאוד, כירורג פה ולסת יבצע עקירה של הניב הכלוא. כפי שמצוין מעלה, ישנם מקרים בהם נעדיף להותיר את הניב הכלוא ולבצע מעקב בלבד, בהתאם להחלטה משותפת של האורתודונט וכירורג פה ולסת. במצבים אלו, "מחיר" ההבקעה או העקירה של הניב יעלה על התועלת ותמיד לנגד עיננו עומדת טובת המטופל.

לא, הטיפול לרוב מבוצע תחת הרדמה מקומית ובמידה וקיימת חרדה דנטלית או רקע רפואי מורכב ניתן לבצע תחת סדציה או הרדמה כללית בליווי רופא מרדים. באופן כללי, המטופל אינו מרגיש כאב אך צפוי להרגיש מעט לחץ קל בחלק מהטיפול. במסגרת הטיפול, מורם מתלה חניכיים, כותרת הניב מתגלה ומפונה עצם מסביב לכותרת במידת הצורך, חלק זה מבוצע ע"י כירורג פה ולסת. מיד לאחר מכן, במקרה של הבקעת הניב הכלוא- מודבק במרכז הכותרת "סמך" מתכתי אורתודונטי או "כפתור" המחובר באמצעות חוט מתכת או שרשרת לקשת השיניים אליה הניב עתיד לבקוע, חלק זה מבוצע בד"כ ע"י האורתודונט המטפל. החוט המחובר לניב "מנחה" את הניב לבקיעתו במיקום הנכון בקשת. לאחר מכן, מבוצעת תפירת "מתלה" החניכיים ע"י כירורג פה, פנים ולסת.

במקרים אלו יש 2 אפשרויות, או שההמלצה היא לעקור את הניב הכלוא או להותירו במקומו למעקב. במצבים אלו, ישנה פגיעה אסתטית ופונקציונלית כי לרוב המטופל נותר עם ניב חלבי קטן בעל שורש קצר, או שהוא נותר מחוסר ניב לאחר נשירת הניב החלבי. אופציות הטיפול הן אורתודונטיות או שיקומיות ויכולות להיות משולבות עם טיפול כירורגי. מכאן חשיבות שיתוף הפעולה בין המומחים השונים ומרפאה שיודעת לסנכרן ולטפל במקרים מורכבים כאלו. 

להלן האפשרויות העיקריות:

1. אורתודונטית וכירורגית – אורתודונטית פתיחת מקום מספק באזור הניב החסר, וכירורגית התקנת שתל במיקום הניב החסר. לאחר תהליך קליטה של השתל, יחובר לו מבנה וכתר, והוא ישלים את קשת השיניים מבחינת אסתטית ותפקודית.
2. אורתודונטית ושיקומית – לסגור את המקום העודף אורתודונטית ול"הפוך" את השן החותכת הצידית (לטרלית) או את המלתעה הראשונה לשן בצורת לניב בעזרת שחזור אסתטי או כתר אסתטי.
3. אורתודונטיה ושיקום – תבוצע פתיחת מקום בקשת בצורה אורתודונטית ויבוצע גשר שיחליף את הניב החסר ע"י הקטנה (נקרא בשפה המקצועית "הכנת" השן לכתר) והיאחזות בשיניים סמוכות.
4. אורתודונטיה ושיקום – לאחר פתיחת מקום מספק אורתודונטית, ניתן להכין "גשר מרילנד" בו יש היאחזות בהדבקה או עם הכנה מינימלית של השיניים הסמוכות על מנת להשלים אסתטית את אזור הניב החסר.