תותבות
בעידן השתלים הדנטליים, הבחירה המועדפת ברוב המקרים היא ביצוע שיקום קבוע כדוגמת גשר על בסיס שתלים דנטליים. עם זאת, ישנם מקרים רבים שנעדיף לבצע תותבת וזה בהחלט לא שמור רק למבוגרים או לקשישים, לדוגמה במקרים הבאים:
- מצב סיסטמי של המטופל שלא מאפשר התקנת שתלים מרובים או לא מאפשר ביצוע כירורגיה דנטלית נרחבת, לדוג' מטופלים עם טיפול ארוך טווח בתרופות מסוימות כנגד אוסטאופורוזיס, מטופלים עם מחלת רקע לא יציבה וכו',
- מטופלים שעברו קרינה לאזור הלסתות
- מטופלים שיש להם חסר עצם משמעותי כזה שיש קושי להתקין שתלים/ לבצע השתלות עצם נרחבות בפיהם
- מטופלים שעברו כריתה לאחר גידול בחלל הפה או טראומה לאזור הלסתות לאחר תאונה כלשהי, ויש להם חסר עצם ורקמה רכה כה משמעותיים שניתן לשחזר רק על ידי תותבת
- מטופל/ת שמעוניינים בטיפול מהיר יחסית
- מטופל שמבחינה כלכלית, מעדיף אופציה זולה יותר מאשר שיקום קבוע
כיום בעידן השתלים הדנטליים, במקרים רבים אנו מבצעים "תותבת על", שזו למעשה תותבת מאקריל מחוזקת מתכת, שנתמכת בשתלים דנטליים בעצם הלסת העליונה או התחתונה. על מנת לייצב תותבת תחתונה יש צורך ב- 2-4 שתלים ולייצב תותבת עליונה יש צורך ב-4-6 שתלים כיוון שעצם הלסת העליונה, הקרויה מקסילה, הינה פחות צפופה ודחוסה מאשר עצם הלסת התחתונה. ל"תותבת על" יש יתרונות רבים והעיקרי שבהם שהיא נתמכת שתלים דנטליים ולא רקמות חלל הפה. לפיכך, היא לא מובילה לספיגת מתמשכת של הרכס, מפחיתה היווצרות פצעים, ומאפשרת "רטנציה" ויציבות חד משמעית של התותבת. כתוצאה מכך, המטופלים מרגישים ביטחון לאכול, לדבר ולחייך בחברה. ביצוע שלל הפעולות הללו ללא חשש מעלה את הביטחון העצמי ומשפר משמעותית את איכות החיים.
זה בדיוק מה שעשיתי גם במקרה של המטופלת בת ה-82, ביצענו התקנה של 2 שתלים בלסת התחתונה וזוג תותבות חדשות כפי שניתן לראות בתמונות המצורפות. למטופלת אמנם היה אוסטאופורוזיס מטופל תרופתית אך כזה שאיפשר לנו עם ההכנה הנכונה לבצע התקנת שתלים דנטליים. כירורג פה ולסת בעל ידע וניסיון יודע לומר באילו מקרים ניתן לבצע פעולות כירורגיות ואיזו הכנה נדרשת. לדוגמה במקרה של המטופלת עשינו "drug holiday", הפסקה של אחת התרופות למס' חודשים לפני ולאחר התקנת השתלים. לגבי החרדה הדנטלית, עם מתן תרופה מרגיעה, המון סבלנות והכלה במהלך הטיפול והטיפול הכירורגי עצמו שהיה מהיר ומותאם למטופלת הצלחנו להתגבר גם על הנושא הזה. "החזרת לי את הביטחון לחייך ואת איכות החיים", אחרי משפטים כאלו אני מבינה שבחרתי במקצוע הנכון.
לא. חשוב לי לציין שישנם מקרים ספציפיים שנציע למטופל/ת תותבת קבועה על גבי שתלים, כזו שאין צורך בשליפתה והיא נותרת כל הזמן בחלל הפה. במקרים אלו התותבת תתבסס על מס' רב יותר של שתלים. זה מתאים לחלק קטן מן המקרים, בהם ישנה עצם בכמות מספקת או אפשרות להשתלת עצם ולמיקום מס' רב יותר של שתלים אך מצד שני אין אפשרות לביצוע גשר מסיבות שונות. גם בהתקנת שתלים זיגומטיים, בחלק מן המקרים נתאים תותבת ולא גשר כתלות במיקום העצם השארית של המטופל ובמיקום השתלים הזיגומטיים בחלל הפה. לכן חשובה בדיקת ההתאמה והטיפול ע"י מומחים בתחום שיכולים לתת מגוון פתרונות למגוון מטופלים.
ראשית, יש להקפיד על היגיינה אוראלית, הן של חלל הפה והן של התותבות. איך עושים את זה? לאחר כל ארוחה ובשעות הלילה יש לנקות את חלל הפה, אם יש שיניים או מבנים בולטים שמחוברים לשתלים אז לצחצח אותם בעדינות עם משחת שיניים בוקר וערב ולבצע שטיפה של חלל הפה בין הארוחות, בבוקר ובערב. לגבי התותבת- אותה יש לנקות עם מברשת ייעודית נפרדת וסבון ידיים או כלים, כן כן סבון. בשעות הלילה- מומלץ לשים את התותבת במים עם טבליית ניקוי ייעודית. לפני החזרת התותבת לפה- יש לשטוף היטב במים ולוודא שהן לחות ולא יבשות.
ביקורת שנתית אצל רופא השיניים או הכירורג המטפל מומלצת גם היא, בה נבדוק את תקינות והתאמת התותבות, יציבות השתלים והמחברים, הקפדה על היגיינה אוראלית ובריאות החניכיים. לפרטים נוספים ותיאום בדיקה >
