תותבות

prosthesis
לפני מס' חודשים פנתה אלי אישה יקרה בת 82, ברקע יש לה אוסטאופורוזיס, יתר לחץ דם, סכרת מאוזנת, היפרכולסטרמיה (כולסטרול מעל הרמה הנורמלית בדם) וחרדה מטיפולי ורופאי שיניים. היא מספרת לי בפה מחוסר שיניים שהיא לא יכולה להמשיך כך יותר, היא בכלל לא שמה את התותבות בפה כי התותבת התחתונה לא יציבה. כשכבר אין לה ברירה והיא שמה את התותבות, מתפתחים לה פצעים בחניכיים והיא מתביישת לדבר או לאכול כי התותבות "רוקדות". היא שמעה ששתלים מתחת לתותבת יכולים לסייע לה ושואלת האם בכלל ניתן לבצע את זה בגילה המופלג? שלא לדבר על האוסטאופורוזיס ועל החרדה הדנטלית.
תותבת היא צורת שיקום נשלף לחלל הפה, שמחליף רקמות חסרות- קשות ורכות. קשות- הכוונה שהתותבת יכולה לדמות רכס (עצם) שנספג ושיניים, ורכות הכוונה לרקמת חניכיים. מרבית השיניים התותבות המיוצרות בימינו מבוססות על אקריל, שהוא פולימר שניתן לצבוע בורוד על מנת להשלים רקמת חניכיים ואקריל לבן על כל גווניו משמש להשלמת השיניים החסרות. התותבת משפרת את איכות חיי המטופל ומאפשרת אכילה, דיבור, חיוך ומתן מראה הרמוני יותר לפנים, בהשוואה למצב מחוסר שיניים. התותבת הינה שיקום נשלף, משמע יש להוציאו לניקוי לאחר הארוחות ובשעות הלילה, והוא מהווה פתרון שיקומי מצוין במספר מצבים.

בעידן השתלים הדנטליים, הבחירה המועדפת ברוב המקרים היא ביצוע שיקום קבוע כדוגמת גשר על בסיס שתלים דנטליים. עם זאת, ישנם מקרים רבים שנעדיף לבצע תותבת וזה בהחלט לא שמור רק למבוגרים או לקשישים, לדוגמה במקרים הבאים:

  • מצב סיסטמי של המטופל שלא מאפשר התקנת שתלים מרובים או לא מאפשר ביצוע כירורגיה דנטלית נרחבת, לדוג' מטופלים עם טיפול ארוך טווח בתרופות מסוימות כנגד אוסטאופורוזיס, מטופלים עם מחלת רקע לא יציבה וכו',
  • מטופלים שעברו קרינה לאזור הלסתות
  • מטופלים שיש להם חסר עצם משמעותי כזה שיש קושי להתקין שתלים/ לבצע השתלות עצם נרחבות בפיהם
  • מטופלים שעברו כריתה לאחר גידול בחלל הפה או טראומה לאזור הלסתות לאחר תאונה כלשהי, ויש להם חסר עצם ורקמה רכה כה משמעותיים שניתן לשחזר רק על ידי תותבת
  • מטופל/ת שמעוניינים בטיפול מהיר יחסית
  • מטופל שמבחינה כלכלית, מעדיף אופציה זולה יותר מאשר שיקום קבוע
התותבות יכולות לשמש גם כטיפול קבוע וגם כטיפול זמני, כלומר כשלב מעבר בין חוסר שיניים לבין השיקום הקבוע. כשהן משמשות כשיקום זמני הן לרוב יקראו גם "מיידיות", הכוונה היא שניקח מידה מקדימה לתותבת המתוכננת ונשלח את המידה למעבדה. לאחר כ-2-3 שבועות נקבל את התותבת המיידית ונמסור אותה למטופל מיד לאחר ביצוע הפעולה הכירורגית לדוגמה עקירות, התקנת שתלים דנטליים או השתלות עצם, כך שמיד לאחר הפעולה המטופל יוצא עם שיקום. התותבות הינן אמצעי שיקום זול בהשוואה לשיקום אחר, מאפשר שחזור רקמה רכה וקשה, מונע או מצמצם את היקף הכירורגיה הדנטלית, מהיר לביצוע, יכול לשחזר את כל המשנן- תותבת שלמה או את חלקו- תותבת חלקית, יכול להתבסס על רקמות המטופל או על גבי שתלים דנטליים.
כן, כמו בכל דבר בחיים. התותבות פחות עמידות לכוחות לעיסה ועומסים בהשוואה לשיקום קבוע המבוסס מתכות וחומרים קרמיים, כתוצאה מכך מועדות יותר לשברים ושחיקה עם הזמן. תותבת יכולה לגרום ל "gag reflex" שהוא רפלקס הקאה כתוצאה ממגע של התותבת עם אזורים רגישים כמו גבול החיך הרך ורצפת הפה, ברוב המוחלט של המקרים זה ניתן לפתרון עם התאמה נכונה של התותבת. תותבות הן במרבית המקרים שיקום נשלף כפי שציינו, יש להוציא אותן לניקיון לאחר כל ארוחה ובשעות הלילה. תותבת שלא מתבססת על שתלים נשענת למעשה על גבי הרכס, שזהו עצם הלסת המחוסרת שיניים, ויכולה להוביל לספיגה של הרכס לאורך זמן ולפצעים ברקמה הרכה, שתי תופעות שמטרידות מטופלים רבים. בנוסף, תותבות שסופגות את הרכס עליהן הן נשענות, עם הזמן מובילות לכך שהתותבת כבר לא יציבה בחלל הפה ומתחילה "לרקוד" כפי שאתם אוהבים לציין. הכנת תותבת חדשה יכולה לסייע כדי לשפר התאמה לרכס במצבו החדש, ה"ספוג" יותר. עם זאת, ישנם מצבים שהעצם כה ספוגה כך שאין יכולת "רטנציה" לתותבת והיא לא יכולה להיות יציבה בחלל הפה והכנת תותבת חדשה לא תסייע.

כיום בעידן השתלים הדנטליים, במקרים רבים אנו מבצעים "תותבת על", שזו למעשה תותבת מאקריל מחוזקת מתכת, שנתמכת בשתלים דנטליים בעצם הלסת העליונה או התחתונה. על מנת לייצב תותבת תחתונה יש צורך ב- 2-4 שתלים ולייצב תותבת עליונה יש צורך ב-4-6 שתלים כיוון שעצם הלסת העליונה, הקרויה מקסילה, הינה פחות צפופה ודחוסה מאשר עצם הלסת התחתונה. ל"תותבת על" יש יתרונות רבים והעיקרי שבהם שהיא נתמכת שתלים דנטליים ולא רקמות חלל הפה. לפיכך, היא לא מובילה לספיגת מתמשכת של הרכס, מפחיתה היווצרות פצעים, ומאפשרת "רטנציה" ויציבות חד משמעית של התותבת. כתוצאה מכך, המטופלים מרגישים ביטחון לאכול, לדבר ולחייך בחברה. ביצוע שלל הפעולות הללו ללא חשש מעלה את הביטחון העצמי ומשפר משמעותית את איכות החיים. 

זה בדיוק מה שעשיתי גם במקרה של המטופלת בת ה-82, ביצענו התקנה של 2 שתלים בלסת התחתונה וזוג תותבות חדשות כפי שניתן לראות בתמונות המצורפות. למטופלת אמנם היה אוסטאופורוזיס מטופל תרופתית אך כזה שאיפשר לנו עם ההכנה הנכונה לבצע התקנת שתלים דנטליים. כירורג פה ולסת בעל ידע וניסיון יודע לומר באילו מקרים ניתן לבצע פעולות כירורגיות ואיזו הכנה נדרשת. לדוגמה במקרה של המטופלת עשינו "drug holiday", הפסקה של אחת התרופות למס' חודשים לפני ולאחר התקנת השתלים. לגבי החרדה הדנטלית, עם מתן תרופה מרגיעה, המון סבלנות והכלה במהלך הטיפול והטיפול הכירורגי עצמו שהיה מהיר ומותאם למטופלת הצלחנו להתגבר גם על הנושא הזה. "החזרת לי את הביטחון לחייך ואת איכות החיים", אחרי משפטים כאלו אני מבינה שבחרתי במקצוע הנכון.

בשלב הראשון נבצע סיטי דנטלי ללסת בה אנחנו מעוניינים להתקין שתלים, נתכנן את מיקום השתלים, את הקוטר והאורך שלהם ונתכנן תוספת עצם במידת הצורך. לאחר שיחה איתכם המטופלים על אפשרויות הטיפול הנוספות, יתרונות וחסרונות, נחליט על תוכנית הטיפול הסופית ונתקדם לביצוע השתלים. ניתן לבצע את הפעולה הכירורגית בהרדמה מקומית במרפאה או תחת סדציה או הרדמה כללית עם רופא מרדים צמוד בחדר ניתוח. לאחר התקנת השתלים ישנה תקופת המתנה שבה השתלים עוברים "אוסאואינטגרציה", שזהו למעשה חיבור ביולוגי בין השתל לבין עצם הלסת. בלסת התחתונה לרוב מדובר בפרק זמן של כ-3 חוד' ובעליונה של כ-6 חוד'. לאחר מכן, לשתלים אנו מחברים מבנים או מחברים מיוחדים, בצורת "זכר" ונלקחות מידות לתותבות. ישנם מספר שלבים מרפאתיים ומעבדתיים עד קבלת התותבת, התותבת מגיעה עם מחבר בצורת "נקבה" וכך נוצרת ההתאמה ב"קליק" בין התותבת לשתלים. כמובן שמוודאים סגירה נכונה של התותבות ולעיתים יש צורך באיזון סגר קל במרפאה. לאחר מכן, ישנו שלב הסתגלות בו מוודאים התאמה והמטופל מתרגל לתותבות החדשות.

לא. חשוב לי לציין שישנם מקרים ספציפיים שנציע למטופל/ת תותבת קבועה על גבי שתלים, כזו שאין צורך בשליפתה והיא נותרת כל הזמן בחלל הפה. במקרים אלו התותבת תתבסס על מס' רב יותר של שתלים. זה מתאים לחלק קטן מן המקרים, בהם ישנה עצם בכמות מספקת או אפשרות להשתלת עצם ולמיקום מס' רב יותר של שתלים אך מצד שני אין אפשרות לביצוע גשר מסיבות שונות. גם בהתקנת שתלים זיגומטיים, בחלק מן המקרים נתאים תותבת ולא גשר כתלות במיקום העצם השארית של המטופל ובמיקום השתלים הזיגומטיים בחלל הפה. לכן חשובה בדיקת ההתאמה והטיפול ע"י מומחים בתחום שיכולים לתת מגוון פתרונות למגוון מטופלים.

ראשית, יש להקפיד על היגיינה אוראלית, הן של חלל הפה והן של התותבות. איך עושים את זה? לאחר כל ארוחה ובשעות הלילה יש לנקות את חלל הפה, אם יש שיניים או מבנים בולטים שמחוברים לשתלים אז לצחצח אותם בעדינות עם משחת שיניים בוקר וערב ולבצע שטיפה של חלל הפה בין הארוחות, בבוקר ובערב. לגבי התותבת- אותה יש לנקות עם מברשת ייעודית נפרדת וסבון ידיים או כלים, כן כן סבון. בשעות הלילה- מומלץ לשים את התותבת במים עם טבליית ניקוי ייעודית. לפני החזרת התותבת לפה- יש לשטוף היטב במים ולוודא שהן לחות ולא יבשות.

ביקורת שנתית אצל רופא השיניים או הכירורג המטפל מומלצת גם היא, בה נבדוק את תקינות והתאמת התותבות, יציבות השתלים והמחברים, הקפדה על היגיינה אוראלית ובריאות החניכיים. לפרטים נוספים ותיאום בדיקה >